מרים פרץ פרסמה בשישי שעבר תמונה של שולחן השבת שלה: צלחת, מיץ ענבים, חלות וגביע לקידוש. זהו. ככה שומרים על ההוראות. אחרי שבת, התראיינה ואמרה כך:
- "הייתה לי שבת נהדרת. אף פעם לא בישלתי בשבילי, תמיד חשבתי מה הנכדים אוהבים. אז הכנתי לעצמי כוסמת. זה משהו שהנכדים שלי לא אוכלים, אנחנו משפחה מרוקאית, הם שואלים מה זה הדבר הזה. אז עשיתי כוסמת, לעצמי, בכיף".
- "רגעי המשבר לא אמורים לשבור אותנו. לא סתם אומרים שאישה שכורעת ללדת 'יושבת על המשבר'. היא חווה כאבים, אבל מתוך המשבר נולד ילד. רגעי המשבר הם רגעים שאתה יכול לקחת אותם לאיזו התבוננות פנימית, לשאול שאלות שאין זמן לשאול בטירוף היומיומי. כשקראתי לבד את הקידוש על היין, פתאום האירו לי המילים 'גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי'. לא אירע רע, אמרתי וכאילו חיזקתי את עצמי. החיים מזמנים לנו הרבה סיטואציות. האדם בוחר איך לתרגם אותן. אתה יכול לתרגם את המצב הנוכחי למחשבה שאתה לבד, אתה בודד, ואתה יכול לומר: אני נותן לעצמי את הרגע הזה במתנה".
- "ובכלל, מה לא יעשה האדם כדי לחיות? אם יגידו לו לקחת תרופה ולחיות, הוא ייקח. אז לנו רק אומרים: שבו בבית ותחיו. אם זה מחייב שבת אחת ושתיים וחודש וחודשיים – העיקר שהמבט יהיה קדימה: למה אני פה לבד? אני פה לבד כדי שתהיה לי היכולת לפתוח בסוף שולחן שבת ל-30 איש, כמו תמיד, כדי שאני אוכל לשמוע את הקידוש הגדול עם כל הילדים והנכדים שלי".
שבת שלום.