השבת הנוכחית הוכרזה כ"שבת יהודית בינלאומית". הפורמט החל בשנה שעברה בדרום אפריקה, והגיע לכאן: ניסיון כלל עולמי לשמור שבת, תוך דגש על הימנעות מסלולרים, מחשבים וחדשות. מחוף פרישמן ועד הטיימס סקוור ייערכו סעודות שבת המוניות, והעובדה שפאולה עבדול ואושרי כהן הם הפרזנטורים של הפרויקט, ולא רבנים, רק מוסיפה לו פופולאריות בקרב צעירים יהודים ברחבי העולם. המצטרפים מספרים על תחושת שחיקה ועייפות מששת ימי המעשה, ורצון ליום אחד של ניתוק מכל ההמולה ושל התחברות לעצמם, למשפחה ולחברים. פרשת השבוע, פרשת "נח", מספרת לכאורה רק על המבול ששטף את העולם ועל בניית התיבה. אבל יש פרשנים שרואים בתהליך שעובר נח משהו אוניברסלי יותר, שנוגע לכל אדם. בהתחלה מקבל נח ציווי: "בוא אל התיבה". כלומר, תבנה לעצמך מרחב מוגן מפני השיטפון והסערה שבחוץ ותסתגר בו עם המשפחה שלך. תתנתק מהמציאות ומהעולם שמסביב ותשמור על דרכך ועל הערכים שלך. אבל בסוף הפרשה שומע נח הוראה הפוכה: "צא מן התיבה". כלומר: השהייה בתוך התיבה היא מבורכת, אבל צריך לצאת אל העולם ולפעול בו, ולהאיר אותו מתוך אותם ערכים שספגת בתיבה. השהייה בתיבה היא שנותנת את הכוח לפעול אחר כך בעולם שבחוץ. פרשת נח מלמדת אותנו לדורות על האיזון בין הפנים לבין החוץ, בין השקט לבין המבול. ובחזרה לשבת: היה מי שהשווה בינה לבין תיבת נוח. כלומר, השבת היא סוג של תיבה אליה נמלטים פעם בשבוע מפני מבול הסידורים והעבודה.
(מתוך הטור ב"ידיעות אחרונות")
