ישראל זעירא ורעייתו מוריה עברו לתל אביב לפני שנים ופתחו את קהילת הצעירים "ראש יהודי". זכינו להיות שם השבת. מה לקחתי איתי?
• קבלת שבת בכיכר דיזינגוף. מאות אנשים, בבגדי שבת חגיגיים או בבגדים שבהם עברו שם במקרה, רוקדים ושרים ליד המזרקה המפורסמת. כשהתפלאתי מהכמות יוצאת הדופן ומהמגוון האנושי, אמרו לי שביום כיפור התפללו שם ביחד למעלה מאלף איש. "גם בעיר ללא הפסקה צריך הפסקה", אמרה לי מוריה.
• סעודת ליל שבת נמשכה עד שלוש בלילה. הסעודה ביום הסתיימה בחמש אחר הצהריים. עשרות משתתפים, הרבה סבבים של היכרויות ודיבורים אישיים, כשרואים בעיניים כמה כיף לכולם לשבת שוב ביחד. כשאנשים שיתפו בשנת הקורונה שעברה עליהם, קלטתי פתאום שלכל אחד יש חתיכת מטען שיושב בנפש. כל אחד מאיתנו עבר דברים שהם לא לגמרי נורמליים. מי שישבה לידי, למשל, סיפרה איך ערכה את ליל הסדר לבד בדירה השכורה, רק היא והכלבה שלה: "אמרתי לאלוקים: מאז יציאת מצרים, ליל סדר כזה עוד לא ראית".
• עולם הרווקות. דיברתי השבת אישית עם עשרות רווקים ורווקות. זו בהחלט ה-סוגיה שם. הרב אסף טבצ'ניק דיבר בשבת בבוקר על נקודת המחוייבות. "כל דבר רציני דורש מחוייבות – שבת, זוגיות, לימוד תורה, תיקון המידות. אולי הדימוי הבא יעזור לנו: תחשבו על ההבדל בין שכר דירה לבין משכנתא. שכר דירה אני משלם כל חודש, אבל בכל רגע אפשר להודיע על ביטול החוזה. הכסף לא מייצר משהו ארוך טווח. לשלם משכנתא זה אומר: 'אני בונה פה משהו לטווח ארוך', ואז בסוף כל חודש הכסף לא נעלם, הוא בונה יסודות לבית שבסוף יהיה שלי. לא רק בנדל"ן, גם בחיים האישיים – כדאי לחפש השקעות של משכנתא, של מחוייבות".
