1.
לפני ארבע שנים שמרתי את הטלפון של האיש הזה, אלדן סנטקרוז באנשי הקשר, תחת השם: "אלדן שבת חיזוק אירופה". הוא סיפר שהוא מאמסטרדם, ושהוא מארגן בכל שנה שבת מיוחדת לסטודנטים ולמשפחות מכל רחבי אירופה תחת הכותרת Go Jewish. מאות יהודים מכל המגזרים באים לעשות יחד שבת, חלקם לראשונה.
ואז הגיעה הקורונה, ועוד עניינים, אבל אלדן כל הזמן הודיע לי שהשבתות האלה עוד ישובו. השבת זה קרה. המסורת חזרה, ובעוצמה גדולה פי כמה. הוא שכר מלון שלם בבלגיה, ועדיין הייתה רשימת המתנה ארוכה.
תודה על הזכות להעביר כאן שלוש הרצאות באנגלית ואחת בעברית, למאות אחים ואחיות.
תודה על השיעור בהתמדה. דברים טובים קורים בסוף.
וכרגיל בשבתות כאלה, המבחן הוא בשבת הבאה. איפה כל אחד מהמשתתפים יהיה, מה הוא ייקח איתו הלאה, לחייו האישיים. שבוע טוב.
2.
שבוע טוב מבלגיה. רגע אחד שלא אשכח, מתוך שבת חיזוק למאות יהודים מרחבי אירופה:
ליל שבת. סעודה. הזמר אבי מילר הגיע מישראל, אחרי שירות מילואים ממושך בעוטף עזה. הוא מתחיל לשיר, ותוך שניות מתקבצים סביבו עשרות סטודנטים. כולם נרשמו לשבת בהתלהבות בגלל המצב, בגלל הרצון להיות עכשיו ביחד. כששאלתי אותם לפני כן בהרצאה שלי מה הבעיה שהכי מטרידה אותם, הם התלבטו בין אנטישמיות לבין התבוללות.
אבל ברגע הזה הם לא עוסקים בבעיות, אלא בפתרון: הם עומדים במעגלים, קופצים ורוקדים ושרים. "עם ישראל חי", "עושה שלום במרומיו", "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
ואז אבי לוקח שורה אחת מהפיוט של שבת, "יה אכסוף", ושר אותה לאט, שוב ושוב ושוב: “וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ”.
אני מצטרפת למעגל של סטודנטיות מאמסטרדם. מסתכלת ימינה, ורואה שזו שעומדת לימיני דומעת. מסתכלת שמאלה, ורואה דמעות גם בעיניים של זו שמצד משמאל. ואז הסטודנטית משמאל שואלת אותי: "מה הוא שר? מה המלים האלה?". אני מתרגמת לה לאנגלית, וגם חברתה שמצד ימין מקשיבה בסקרנות: "וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ". הכוונה היא שהרחמים של אלוקים יופיעו עלינו, על העם הקדוש שלו.
ופתאום קלטתי: שתיהן עמדו במעגל בשבת ושרו והתחברו, עד דמעות, למרות שלא הבינו אף מילה. הנשמה שלהן הבינה. הנשמות מבינות עכשיו.
שנזכה לרחמים.
3.
הוא לא הסכים להצטלם, אבל הרשה לי לצלם את החוברת שהחזיק ביד: חוברת לימוד יהדות לילדים קטנים.
הוא ניגש אליי בסוף ההרצאה והציג את עצמו: בן 30, רואה חשבון מאמסטרדם.
מאז הטבח הנורא בשמחת תורה, הוא החליט שהוא רוצה ללמוד יותר יהדות, והרי צריך להתחיל איפשהו. אז בלי להתבייש הוא לומד מהחוברת הזו. עכשיו הוא בפרק על פסח, פשוט מכיר לראשונה מילים בסיסיות: פסח, מצה, מרור. רוצה להצליח לקרוא מההגדה. הלוואי על כולנו כזו הכנה, כזו התרגשות.
צילמתי כמה דפים כדי להמחיש על מה מדובר, ועד כמה הרמה היא בסיסית. ואמרתי לו שככה אחד החכמים הגדולים שלנו, רבי עקיבא, התחיל ללמוד את התורה בגיל 40. הוא למד כמו ילד את האות אלף ואז את האות בית, והלאה ומעלה.
וחשבתי לעצמי איזה עוד דברים נסתרים קורים פה עכשיו בעולם, בלי שנשים לב. בשמחת תורה הוא כמעט לא ידע כלום על המורשת שלו ועל העם שלו, והנה עכשיו
בחג הפסח, רואה חשבון יהודי בן 30 מהולנד, יזכה לראשונה לצאת מעבדות לחירות.
