הדברים האלה נכתבים במהלך ארוחות בוקר לילדים שנמרחות והופכות לארוחות צהריים, ותוך כדי מחשבות על תעסוקה להמשך היום. אני מניחה שאצל רבים מכם – זה גם המצב שבו הדברים נקראים. הצצה חטופה בפרשת השבוע שמלווה את שיא הקיץ והחופש הגדול, פרשת "עקב", מגלה כי היא שני ביטויים חוזרים בה שוב ושוב – לזכור ולשכוח. הפרשה מדגישה שוב ושוב מה חשוב לזכור, ומה אסור לשכוח.
מכירים את ההמלצה השחוקה הזו לחופש הגדול, לבנות סדר יום ולחשוב מה הדברים החשובים ביותר, גם כשכל המסגרות מסביב מתפרקות ונעלמות? כל היועצים הרי אומרים לשבת לישיבה משפחתית, ולהחליט מה הכללים של הבית בחופשה, גם כשקמים מאוחר ואין חוגים ושיעורי בית ומטלות. ובכן, באופן די דומה, הפרשה קוראת לנו לחשוב – ערב הכניסה לארץ – על הדברים הכי משמעותיים עבורנו, ולהציב אותם במרכז חיינו, למרות כל הטלטלות והאתגרים שעוד יהיו. הנה רק כמה ציטוטים מהפרשה:
"זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ", "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּח", "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", "וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח", "זְכֹר אַל-תִּשְׁכַּח".
צריך עוד דוגמאות?
פרשת השבוע מרבה בתזכורות האלה בגלל המעבר מחיי המדבר אל החיים בארץ ישראל, אבל זו קריאה שמתאימה לכל מצב בחיים שבו הכללים משתנים פתאום – לבדוק איפה אפשר להתפשר ולוותר, ומה חשוב ועקרוני, גם בשיא החום של אוגוסט.