רשות הדיבור לנח"ל

החייל ישי מחלק שלוקים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

החלק היומי – היום רשות הדיבור לנח"ל: התמונה הזו פורסמה לא מעט השבוע. דפים כמו "הצינור" ו"חיילים מצייצים" שיתפו אותה. ואתמול, אחרי שקיבל אלפי תגובות, לוחם הנח"ל החייכן הזה שלח לי את הטקסט הבא: "הי סיון, כאן ישי תורג'מן. ביום ראשון מצאתי חבילת שלוקים מתחת לעוף במקפיא בבית. אמרתי לעצמי שאין כמו להפיץ קצת מתיקות בדרך לבסיס ולעשות לאנשים קצת 'שמחה יום א", כמו שאומרים אצלנו… הלכתי בין העוברים והשבים, הצעתי שלוקים, ופתאום – פלא: אנשים הורידו את האוזניות, הרימו עיניים מהטלפון, אמרו תודה… אחלה פתיחה לשבוע! לפתע הגעתי לחבורה של סינים. הם בדיוק נחתו והיו איתנו בדרך לבאר שבע (הם לאיזה פרויקט באוניברסיטה, אנחנו לבסיסים). הם היו בהלם תרבות. לא מספיק שהם מוקפים בחיילים אז פתאום אחד, ועוד עם זקן, מציע להם שלוק. דיברנו באנגלית ואחד מהם הצביע על הנשק ושאל בתדהמה: זה אמיתי? הוא אמר לי שלדעתו זוהי הפעם הראשונה שהוא רואה רובה אמיתי (כנראה שמיליארד סינים לא יורים…). אמרתי לו שבעברית קוראים לזה 'קאדר'. זה סלנג צבאי שמסביר סיטואציה שבה אתה עושה משהו שהיית מעדיף לא לעשות, כי אין ברירה. סוג של מאמץ, טרטור, שאתה עושה אותו לא כי הוא כיף אלא כי הוא חשוב. כמו שבפרשת השבוע – כל מי שהיה שותף בשריפת הפרה האדומה, היה נטמא עד אותו ערב. איזה קאדר. מי רוצה להתעסק באפר? מי רוצה להיות טמא? צריך הרי לטרוח, לכבס את הבגדים אחר כך. אבל אם זו הדרך לטהר אחרים – אז בשמחה. ככה הלוחם הממוצע. הסברתי לסיני הזה שאנחנו, עם ישראל, לא מעוניינים להילחם, להרוג, להתלכלך, מעדיפים לנגן, לחלק שלוקים, אבל מה לעשות. קאדר. עושים את זה כי צריך… כל דבר שאתה עושה לא כי אתה מחפש הנאה אלא כי אתה מאמין שצריך לעשות את זה למרות שזה פוגע בנוחות שלך נכנס לקטגוריה הזאת: גם לבחור להקים מושב חדש, גם לבחור ללכת ללמוד הלכות לשון הרע בזמן שהחברה רואים יורוליג. לא יודע אם הסיני הבין את זה אבל היה לו סיפתח מתוק לביקור והוא גם למד מילה ראשונה בעברית. ממש התלבטתי אם לשלוח את הרעיון הזה ואת החיבור לפרשה, מה דעתך?". (צילום: לי יצחק)

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.