כשמדברים על מצבם של ניצולי השואה הרעבים, אומרים שצריך לעזור להם. כשמדברים על קשישים שצריכים תרופות, אומרים שצריך לסייע להם. כל זה נכון, אבל הפרשה שקראנו בשבת, פרשת "קדושים", דורשת מאיתנו יחס אחר, עמוק יותר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".
שימו לב שאנחנו לא נדרשים לרחם על הזקן המסכן, אלא להיפך, לכבד. להעריך. לייקר. והדרת – מלשון הדר. זוהי קריאה למצוא הדר בבני הגיל המבוגר, לראות יופי בקמטים ובניסיון החיים, ללמוד מהם ומסיפור חייהם.
יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות הם ימים שבהם שומעים הרבה קשישים, ממקומות שונים ועם מבטאים שונים, מספרים פתאום את סיפורם וזוכים לקשב רב. הפרשה מזכירה לנו להעתיק את המסר הזה לכל השנה ולמצוא בדור המבוגר בחברה שלנו את ההדר שנמצא בו.
• הדברים מוקדשים הבוקר לזכר ולדי גולב שנרצח בפיגוע באריאל, ולא יזכה להגיע לגיל שיבה והדר.