שני פסוקים מדהימים מופיעים בפרשת השבוע, ושניהם מלמדים המון על כוחה של זוגיות וחברות.
בתחילת הפרשה מסופר על אבן כבדה שהונחה על פי הבאר. אבל מה קרה כשיעקב רק ראה את רחל, בפעם הראשונה? "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר". פתאום האבן הגדולה, שבדרך כלל צריך כמה רועים כדי להרים אותה, הופכת קלילה. המפגש העוצמתי עם רחל כמעט מבטל את כוח הכבידה.
אחר כך יעקב עובד שבע שנים כדי לזכות להתחתן עם רחל, והתקופה הזו מתוארת בפסוק המפורסם והיפה: "וַיַּעֲבוֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ".
שבע שנים ארוכות הופכות לימים אחדים. אם קודם כוח הכבידה כמעט התבטל, עכשיו גם מישור הזמן מאבד את משמעותו.
הקשר בין יעקב לרחל מזכיר מה הכוח של אהבה, של קשר אנושי, של דמויות שמעוררות בנו השראה ונותנות כוחות. יש אנשים שמקצצים לנו את הכנפיים, ויש כאלה שפשוט נותנים לנו כנפיים. לצידם של אילו אנשים אנחנו בוחרים לחיות?
