זהו, הרשימות נסגרות, לפחות בפרשת כי תשא. מי רוקד סביב עגל הזהב ומי לא? מי בוחר להצטרף לחגיגה של עבודה זרה בתחתית הר סיני, ומה מבין שזה שקר? שם במדבר, החלוקה למפלגות הייתה ברורה מאוד: הנשים לא הצטרפו לחטא העגל והגברים כן. הגברים מיהרו לתרום ונסחפו אחר העגל, והנשים סירבו. לא רק שנשות דור המדבר לא רצו לתת את התכשיטים שלהן כדי ליצור את עגל זהב, הן גם ידעו מתי כן כדאי לתרום ולתת אותם: כשבנו את המשכן. אז הן הזדרזו לתת ולעזור ולהיות חלק מהסיפור. זה חוזר על עצמו לאורך כל המסע במדבר – בחטא המרגלים, בחטא קורח ועוד, הנשים היו ברמה רוחנית גבוהה יותר, קלטו אחרת את התכלית של כל הסיפור.
את הרעיון הזה שלחה לי שירן יפת. היא חשבה עליו בזמן שהשתתפה במיזם "רוקמות אור" לזכר אורי אנסבכר הי"ד. אלפי נשים מכל העולם כבר יצרו כל אחת רקמה אחת קטנה, והיריעות האלה יתחברו בסוף ליריעת חופה אחת גדולה, לזכרה. שירן רקמה קטע קטן, כאן בישראל, השבוע, ונזכרה ברקמה המשותפת של נשות המדבר, במשכן, אחרי יציאת מצרים. ואיכשהו לרגע אחד המייל ממנה הזכיר שיש גם לפני ואחרי הבחירות.
