רגע אופטימי אחד, מטקס יום עצמאות אופטימי אחד, אחרי שבוע סוער

שבוע טוב. רגע אופטימי אחד, מטקס יום עצמאות אופטימי אחד, אחרי שבוע כה סוער:
"זה היה טקס יום העצמאות הכי מדהים שהייתי בו מימיי!", כתבה לי רננה הכסטר. הסתקרנתי איפה התקיים כזה טקס מרומם בישראל, באמצע המלחמה, והיא ענתה לי: במלון כינר ליד הכנרת, עם 450 מפונים מרחבי הצפון שכבר שמונה חודשים לא נמצאים בביתם.
וכך מצאתי את עצמי, על רקע החדשות הקשות מעזה ועל רקע הדרמות הפוליטיות, נשאבת לסרטונים ששלחה לי רננה, המלווה של המלון מטעם עמותת "משאבים". נשאבת ונפעמת. נדמה לי ששכחנו מהר מדיי את הרוח המיוחדת שהחלה לפעם פה ב-7.10. צריך לחזור אליה.
"יום העצמאות הוא בדרך כלל ערב חגיגי ומלא גאווה", פתחה את הטקס המאולתר דורית תמיר מקיבוץ מעיין ברוך. "אבל השנה הוא אחר. עלינו לעצור ולהגדיר הכול מחדש. מאז אותה שבת שבה כל אחד מאיתנו ארז כמה פריטים, נעל את ביתו והתפנה בבהילות, השתנו סדרי עולם. מצאנו את עצמנו כאן – ביחד. קיבוצניקים, מושבניקים, עירוניים, חילונים, דתיים, ימנים, שמאלנים. עם ישראל.
הגעגועים של כל אחד לבית, לעבודה, לחיים, מציפים את כולנו. השוני וההבדלים בינינו גדולים. אורחות חיים, אמונות, אפילו ההגדרה למושג 'קהילה'. אבל – וזה אבל גדול – גילינו את עצמנו. לקחנו אחריות על החוויה המשותפת הזו וגילינו שיש לנו לב אחד, מחובר. זה נראה בלתי אפשרי לפני שמונה חודשים, והיום עצם החיבור מהווה עבורנו בשורה לימים האלה, וגם לעתיד שלנו.
הבנו שהיחד שלנו הוא מקור עוצמה. די לנו באויבים מבחוץ שקמים עלינו לכלותנו. חווית החיים המשותפים נגזרה עלינו, ועלינו מוטלת עכשיו מלאכת החיבור. למדנו לכבד את השוני, לסייע אחד לשני, לחבר בין הקהילות, ובכל יום אנחנו עמלים ליצור פה יחד שהוא בעל ערך. זה חג העצמאות שלי, שלנו, השנה".
ואז התחיל הטקס והם, דווקא הם, היו מלאי תקווה והודיה. מאות מפונים מחאו כפיים ל"ילדי כינר, שצועדים עם דגלי ישראל!". משואה אחת הודלקה לכבוד חיילי צה"ל, אחת לכבוד עובדי המלון המסורים, וכך הוקירו את המילואימניקים שיוצאים מהמלון למילואים, את הקשישים, את הגננות ואנשי החינוך, וכמובן את הקדוש ברוך הוא.
"לא הייתי בוחרת לטלטל כך את חיי, כמובן", כתבה למחרת אחת המפונות בקבוצה שלהם, "אבל אם כל זה לא היה קורה – לעולם לא היינו מתחברים ככה. לא חשבתי שאני, הדוסית מקריית שמונה, אהיה כזו חברה טובה של נשים מקיבוץ דפנה. אנחנו הרי יודעות מה חשבנו אחת על השנייה... הטקס אתמול היה נקודת שיא בחיי, מאז שמחת תורה. מאחלת לכל עם ישראל ליצור שפה כזו של אחדות כמו אצלנו".