המטפלת החברתית גל כהן כתבה את הקטע הבא, על הפרשה שקראנו בשבת:
"את מרגישה טוב? את נראית קצת טרודה".
"יש לכם בר מצווה השבת. יעזור לך שאני אכין עוגה?".
"וואו. הבגד הזה ממש יפה לך. תתחדשי!".
"לא הגעת אתמול לעבודה. הכול בסדר?".
האם יצא לכם לשמוע שאלה כזאת? אף אחת מהשאלות האלה לא חייבת להישאל, אבל כל אחת מהשאלות האלה מרחיבה את הלב. זוהי הסתכלות של "מעבר", ולכן יש בה קסם מיוחד. יש כאן הגדלת ראש, יכולת להיכנס לליבו של הזולת, להבין אותו ולקלוט מה הוא צריך, גם אם הוא לא אומר זאת במפורש. רגישות חברתית כזו היא "שריר" שתמיד אפשר לשכלל אותו, בכל גיל ושלב.
בפרשה, רבקה לא חייבת להשקות את הגמלים. אליעזר ביקש להרוות רק את צימאונו שלו. אבל רבקה רואה מעבר: "וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב". רבקה קוראת את המנגינה שבין המילים, ואת המילים שבין השורות.
מי לא היה רוצה חבר כזה? חברה כזאת? אישה ובעל כאלה? אנחנו זכינו באמא כזאת. רבקה אמנו. אתם מוזמנים לנסות לעצור פעם אחת במהלך היום הקרוב, ולחשוב איך אפשר להמשיך כך את דרכה.
