"תודה שפנית למכבי", "תודה שבחרת ילו", "תודה שתדלקת פז".
המילה הפופולארית הזו, תודה, מופיעה הבוקר בפרשת צו, שם אנחנו לומדים על סוג חדש של קורבן: קורבן תודה. אדם שהיה בצרה ויצא ממנה צריך להביא קורבן מיוחד זה. כתוב במקורות שגם בעתיד - כשלא יהיו חטאים ולכן לא יהיו קורבנות שיוקרבו על החטאים האלה - הקורבן הזה, קורבן תודה, לא יתבטל לעולם. מדוע? כי רגש התודה הוא דבר נצחי שצריך תמיד לטפח. העירנות הזו כלפי המציאות צריכה להתקיים תמיד. יש צורך לשים לב מתי עליך להודות, מתי מצבך השתפר, מתי נעשה איתך חסד. רבי נחמן מברסלב כותב על החלק היומי של הפרשה כך:
"ועכשיו, כשאין לנו קורבן, צריכים להודות בפה בכל לבו, שזהו בחינת שמחה, כי עיקר השמחה הוא ההודאה לה' יתברך, שזה עיקר תכלית השמחה... כי זה עיקר התיקון, שחייבים להודות כשיוצאים מהצרה, לתקן הקלקול שמשם באו הצרות שהוא העצבות... תודה, הודאה, לספר חסדי השם ונפלאותיו איך שנתהפך הכול לטובה, שדווקא על ידי שהיינו בזה העולם וכל אחד סבל מה שסבל, עד שהרבה נכשלו בעוונותיהם מאוד, ועתה נתהפך הכול לטובה".
תודה שקראתם.
