כל שנה בפרשת "ויקרא" אני נזכרת בשבת ההיא.
7 שנים חלפו מאז רצח אודי ורותי פוגל וילדיהם יואב, אלעד והדס. זה קרה בליל שבת, פרשת "ויקרא", פרשה שעוסקת בקורבנות, ולמחרת, בהלוויה הכואבת, דיברו כולם על קורבנות הציבור היקרים האלה. טלי בן ישי, אימא של רותי, מגדלת יחד עם בעלה הרב יהודה את שלושת הילדים תמר, רועי וישי. טלי נשאה באחד מאירועי הזיכרון נאום חזק, והנה רק קטע קצר ממנו:
"מהר מאד הבנתי שהחסר הוא ענק, אבל אסור לי שלא לראות את ה'יש' הענק עוד יותר. להרשות לעצמי לבכות מגעגועים מטורפים, ורגע לאחר מכן להודות ועוד פעם להודות על הילדים המקסימים של אודי ורותי שחיים איתנו. הבנתי שעליי לחיות את כל העולמות, לחיות את העולם הזה עם כל העוצמה – לבשל, לסדר, לקנות, לשתול פרחים, להתפעל מריחות נעימים של האביב, לתכנן את החופשה המשפחתית כמה חודשים מראש, לארגן את החתונה של בתנו הקטנה. אבל גם לחיות את העולם הבא. איך? לדעת שיש קשיים וצריך להתמודד, לדעת לא לוותר על ערכים גדולים כמו טוב, יושר, כמו משמעות גדולה. לדעת שאני כאן בעולם הזה ולנצל כל דקה, ולדעת שיש תחיית המתים. ותחיית המתים היא לא שם רחוק, איזה חזון שלא יודעים בכלל מתי הוא יקרה. תחיית המתים היא לא לאפשר למתים להיות מתים. אנחנו כאן בעולם הזה מחיים אותם מכל רגע. עצם נוכחותנו, עצם הופעתנו זה להחיות אותם.
קורבנות הטרור, קורבנות המלחמה – כך לרוב נקראים כל אלו שנהרגו על קידוש השם. הם נהרגו לא בגלל שרצו לפגוע באודי ורותי, אלא בגלל שרצו לפגוע בעם ישראל. כן, הם קורבנות, אבל מלשון קירבה וקירוב. לא רק הם קורבנות, גם אנחנו שנשארנו כאן, שסוחבים משא כבד כל הזמן, שמרגישים שונים, שכבר לא כל כך מתעסקים בדברים פעוטים – אנחנו גם קורבנות. אבל לא קורבן שמביא למסכנות, לוויתור על החיים, אלא קורבן שמרגיש קרוב, קרוב לאהובים שלנו שעברו לעולם שכולו טוב, קרוב למי שקשה לו, קרוב לחיים האמיתיים".
