קחו נשימה

אני זוכרת שלפני כמה זמן נפטר בישראל אדם מפורסם, ותוך חצי שעה מישהי כתבה לי באינסטגרם שזה ממש בושה ש"התעלמתי" ועוד לא כתבתי עליו משהו...
אנחנו רגילים לקצב מיידי של התרחשות, ואז לתגובה מהירה של כולם. הפרשנות מגיעה כל כך קרוב לאירועים, עד שנדמה לנו שמי שהכי זריז – הכי מבין. הכול צריך לקרות און ליין. מיצמצת ולא צייצת – פספסת.
זה לא נכון. אנחנו קוראים עכשיו את ספר דברים. התורה מראה לנו איך צריך לבחון את המציאות. רק אחרי ארבעים שנה של הנהגה, משה רבנו נפרד מהעם בספר דברים, ונותן לנו את הפרשנות החינוכית שלו.
הוא מסתכל לאחור מתוך חוכמת חיים, פרספקטיבה וניסיון. מה שהפחיד אותנו פעם נראה פתאום שולי, ומה שנראה בעבר קטן מתגלה כעת כמהותי ונצחי. אנחנו מבינים טוב יותר את הטעויות שלנו וגם את ההצלחות. כל הפרטים נראים אחרת כשהם מחוברים לסיפור הגדול.
זה נכון בכל תחומי החיים, ועכשיו בחופש הגדול זה נכון במיוחד במשפחה ובזוגיות ובאתגרי היומיום שלנו. כשקשה - קודם כל ניקח נשימה ונזכור: זה חלק מתהליך.
ספר דברים בעצם אומר לנו: מול כל אירוע – נסו לראות איך הדברים ייכתבו ב"ספר דברים" של חייכם.
בשורות טובות.