זהירות, קלישאה הוויכוחים על המגנומטרים סוערים, וכל אחד גם מסביר בלהט מה בדיוק היה צריך לעשות בשגרירות בירדן. בקרבות השמאל-ימין החריפים האלה, בהתבטאויות הפוליטיקאים והעיתונאים שחוצות בכל פעם רף חדש, קל לשכוח עיקרון יסוד שפרשת השבוע מזכירה לנו. השבוע התחלנו ספר חדש, ספר דברים, שנפתח כך: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל". עוד לפני כל המסרים והתוכחות שיגיעו בהמשך הספר המרתק הזה, חכמינו מבקשים מאיתנו להתעכב כבר על המשפט הראשון. הגאון מווילנא מבקש לקרוא את הפסוק הזה כך: "אלה הדברים אשר דיבר משה: אל כל ישראל". כלומר, הדבר הראשון שמשה אמר לעם זה: אני מדבר אל כל ישראל. תישארו כך. גם אחרי הכניסה לארץ ישראל, תשמרו על האחדות והגיבוש, על החזון, על הנאמנות לדרך. זה רק נשמע כמו קלישאה. בעצם זה הכרחי. לא סתם קוראים את הפרשה הזו תמיד בשבת שלפני תשעה באב. אנחנו בימי "בין המיצרים", ימים עגומים בהיסטוריה הלאומית שלנו, ימים של התפוררות האומה בעבר. כדי לתקן, אנחנו נדרשים – לפני הכול – לזכור שתורת משה נאמרה "אל כל ישראל". שלא המחלוקת היא מה שמאפיין אותנו (למרות שהיא יותר קולנית), אלא הרעיון המשותף.