קדושים הם בעצם החיים עצמם

פרשת השבוע, פרשת "קדושים", מתחילה בציווי יומרני מאוד. משה עומד מול העם כולו ומורה להם: "קדושים תהיו!". אבל אז, לאורך כל הפרשה הארוכה, הוא מתחיל לפרט ולהסביר מהי קדושה, במעין הפוך על הפוך: לא התבדלות ופרישה מן החיים, אלא השפעה של אותה קדושה על כמעט כל תחום אפשרי על פני היקום. הוא מציג מצוות שבין אדם למקום (איסור עבודת אלילים), מצוות שבין אדם לחברו (כיבוד אב ואם, איסור שקר ורכילות), מצוות של צדק חברתי (איסור הלנת שכר, איסור שוחד), מצוות שקשורות בארץ ישראל, בבית המקדש, ביחסים בין איש לאשתו, במזון ועוד ועוד. כל פרטי הפרטים האלה ביחד כנראה מסבירים את אותו ציווי תובעני שבתחילת הפרשה. אולי לא במקרה דווקא הפרשה בעלת השם "קדושים", שנשמע מנותק מהעולם, היא אחת הפרשות שמופיעות בהן הכי הרבה מצוות מעשיות בכל התורה כולה.