צוואה לדור שני

מחר, צום עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שיום פטירתם אינו ידוע. יצא לי לשמוע השבוע שני סיפורים על הדור השני לשואה:

יוסף רקובר היה רופא של פרטיזנים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא איבד את אשתו ובתו, וגם אותו מצאו הפרטיזנים בערימה של גופות, אבל עם דופק. הם לא ויתרו על הרופא שלהם, והצליחו להחיות אותו. הוא המשיך לנתח אותם במחתרת, ושם הכיר את רעייתו סוניה, אחות במקצועה, שאיבדה גם היא את בעלה ובנה במלחמה. הם ניצלו ועלו ארצה. לאחת הבנות שלהם קוראים פרופ' גליה רהב, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות בתל השומר, שהדליקה משואה ביום העצמאות האחרון בשם הצוותים הרפואיים הנלחמים בקורונה.

בקהילת סלוניקי ביוון היו כ-60 אלף יהודים לפני השואה. למעלה מ-50 אלף נרצחו. משפחת בורלא הייתה בין המשפחות הבודדות ששרדו, ואחרי השואה נולד לזוג הניצולים בסלוניקי ילד – אברהם. הוא גדל, הפך לרופא ועבר מיוון לארצות הברית. היום אברהם (אלברט) בורלא הוא מנכ"ל חברת פייזר, החברה הראשונה שפיתחה חיסון נגד קורונה.

הדור השני לשואה ירש כנראה צוואה: הרצון להציל חיים, להביא ברכה לעולם, לתקן ולרפא. נקודה למחשבה ביום הקדיש הכללי.

תודה לרב אייל ורד ולד''ר צוריאל ראשי על שני הסיפורים.