היום - ארבע שנים לפטירת השחקן האהוב יהודה ברקן. הנה סיפור שנהג לספר שוב ושוב, ושנדמה לי שיכול לעזור גם לאחרים במצב הנוכחי:
לפני כמה שנים הוא נקלע לחובות גדולים, גם לשוק האפור. עוד בעיות משפחתיות ואישיות הופיעו, והובילו אותו למצב נפשי קשה. ביום שישי אחד, בשיא הדכדוך, הטלפון שלו צלצל שוב ושוב. הוא לא רצה להרים, כי חשב שזה בטח עוד אחד מבעלי החוב, אבל לבסוף ענה.
זה היה חיים. אדם עני, שהשיג את המספר של השחקן המפורסם והמצליח, וצלצל כדי לבקש נדבה. אין לנו כסף לקנות אוכל לשבת, אמר חיים, ואתה בטח עשיר ויכול לעזור לנו. יהודה ניסה להסביר לו שהוא בעצמו במצוקה, אבל אז הכניס יד לכיס ומצא שם שטר של 200 ש”ח. הוא אמר לחיים להגיע אליו, ונתן לו בהתרגשות את השטר.
הרגע הזה שינה את חייו לטובה. אחרי חודשים של הימלטות מכל העולם, הוא נשם לראשונה נשימה עמוקה בסיפוק, אפילו בשמחה, והחליט ליצור קשר עם הנושים ולהגיע איתם להסדר.
“לא משנה כמה אני במצוקה”, הסביר שנים אחר כך, “אני תמיד יכול לתת לאחרים. וכשאני נותן – אני בעצם מקבל הכי הרבה. חיים פנה אליי בתקופה איומה, שבה חששתי שאני עלול לפגוע בעצמי, והראה לי שאני עדיין יכול לסייע. אומרים ‘צדקה תציל ממוות’. היא מצילה את המקבל, אבל גם את הנותן”.
לזכרו.
