אחרי שבוע שבו שמענו דברים כל כך כואבים על עליית יהודי תימן, הנה משהו ברוח אחרת, שמזכיר את רוחה המקורית של העלייה הזו. פרשנים רבים כותבים כבר אלפי שנים על הצורך לתקן את חטא המרגלים שמופיע בפרשת שלח, ובניגוד למרגלים – לעלות לארץ מתוך שמחה, אמונה וקדושה. עליית יהודי תימן, החל מ-1881 (עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון!) הייתה עלייה כזו. הנה רק קטע קטן מהיומן המרגש שכתב אז החלוץ הרב יוסף הלוי מתימן:
"נכנס רגש בלב היהודים בהשתוקקות עצומה, ועמדו למכור את רכושם זה מזה בחצי המחיר. וייבז כל כלי חמדתם בעיניהם, מכלי כסף וזהב ונחושת וכלי מצעות נאים וטובים ואבנים טובות ומרגליות. כי עת לחננה כי בא מועד. ובאותה תקופה עמדו כל מי שיוכל למצוא את דרכו לעלות לארץ ישראל בהקדם האפשרי ולנצל את ההזדמנות למהר לנסוע. וזה היה דבר פלא לפי שהאדם ישן בלילה ואין בלבו שום דבר מעניין נסיעה לארץ ישראל, ובבוקר כשקם ממיטתו וכבר נכנס בלבו רגש של חיבה לארץ ישראל. והיה כשמוע יהודי הגולה את הבשורה הטובה הזאת, כי הגיע הזמן התחלת הגאולה העתידה להיות – מיד נכנסה האמונה בלבבות".
