האם יש אירוע בחיינו שלא נשתף ונעלה לרשתות? האם יש חוויה שתתרחש מול העיניים שלנו, אבל לא נשלוף מייד מצלמה לתעד אותה?
בפרשת השבוע, בלעם רואה את האוהלים של עם ישראל, ומפיו פורצת ברכה: "מַה טֹּובוּ אֹוהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹותֶיךָ יִשְׂרָאֵל". רש"י מסביר ממה בלעם כל כך התרשם כשהוא הסתכל על אבותינו: "ראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה". כלומר, כל אוהל נפתח לכיוון אחר, כך שאף אחד לא יכול היה להציץ לאוהל של חברו.
בלעם הגיע מתרבות חסרת גבולות, ופתאום ראה מול עיניו תרבות אחרת, שיש בה פרטיות, עדינות, צניעות, מרחב אישי ומקודש לכל משפחה ולכל אדם, בלי שכולם יתעדכנו כל הזמן מה קורה אצל האחר.
פרשנינו כותבים שזהו היסוד לבניית האישיות שלנו, הבית שלנו והאומה כולה – לא כולם חיים באותו אוהל. לא הכול שייך לכולם. זה אתגר עצום. יש היום כל כך הרבה כפתורים של "פרסם" ו"שתף", אבל איך יוצרים בראש גם כפתור של "אל תפרסם, זה רק שלנו"?
