בין הפוליטיקה לבין הקורונה לבין החופש הגדול, גיסי ישראל מאיר האיר את עיניי: אנחנו רגילים לבחון את כל המאורעות שמתרחשים כאן ועכשיו. נדמה לנו שככל שאנחנו יותר קרובים להתרחשות, אנחנו לכאורה מבינים אותה יותר. פרשן טוב הרי צריך להגיב און-ליין. מיצמצת ולא צייצת – פספסת.
אחד הדברים היפים בספר דברים, שהתחלנו לקרוא בימים אלה, הוא שהתורה עצמה מראה לנו את הדרך הנכונה לבחון את המציאות. צריך להסתכל על הכל בראי ההיסטוריה. בספר דברים, לכאורה, לא קורה כלום. משה רבנו רק מדבר, אבל הנאום הארוך שלו הוא כולו הסתכלות מפוכחת על המאורעות שהתרחשו ב-40 השנים האחרונות, מאז החל המסע במדבר. הכול מוכר. המקומות, החניות, המסעות, התלונות והעונשים. אבל הכול מוגש אחרת, במתינות, מתוך פרספקטיבה, כאשר כבר ברור מי טועה ומי צודק.
מה שמסעיר אותנו כעת אולי ייעלם מחר, ויש פער אדיר בין הכותרות של הבוקר לבין איך הדברים ייכתבו בספרי ההיסטוריה. המסר הוא: אל תמהר להסיק מסקנות מיידיות. תנשום, חכה קצת, נסה לראות איך הדברים ייכתבו ב"ספר דברים" של חייך.
