שבוע טוב מוורשה, פולין. הייתי בטוחה שהשבת שתוכננה כאן לכל הקהילה תתבטל בגלל המלחמה. "מה פתאום תתבטל?", אמרו לי שליחי חב"ד הרב שלום ודינה סטמבלר. "להיפך, מעולם ללא נרשמו כל כך הרבה אנשים לאירוע שלנו כדי להיות ביחד".
הם צדקו. אנשים שמעולם לא הגיעו לאירועים יהודיים – הגיעו פתאום לשבת שלמה. יהודים מלודז', ביאליסטוק, קטוביץ, קרקוב וכמובן ורשה עצמה. משהו עמוק בפנים התעורר ורוצה להיות חלק. וכל אחד מהם הופך לשגריר, כל אחד שליח, כל אחד נלחם יום יום בעד ישראל ובעד יהדות, ונגד אנטישמיות ונגד חמאס.
אחד סיפר על תרומות לצה"ל, ואחת על כך שהתחילה פתאום ללמוד עברית. אחד סיפר על הפגנה גדולה שהם אירגנו, ואחד על הפגנה פרטית שלו – הוא שם מזוזה בדלת.
שמעתי בשבת על שני אנשי עסקים יהודים מקומיים שהם יריבים מרים כבר שנים, שלא מדברים. שניהם הגיעו פתאום השבוע לבית של הרב כדי לשאול: מה אנחנו יכולים לעשות ביחד למען ישראל?
ובמוצאי שבת, מצטלמים לתמונה הקבוצתית אבל עם עוד קבוצה – כולם מחזיקים את תמונות החטופים.
ורופא יהודי מקומי סיכם: "החמאס חשב שהוא יעשה אותנו פחות מחוברים, פחות יהודים, פחות חיים – אבל הוא רק יעשה אותנו יותר".
