עם הספר
צילום: אביגיל עוזי

צבי איכנולד, בן 94, יעלה הערב לבמה בירושלים, בחגיגה של ארגון "התלמוד הישראלי". הנה הנאום שהכין:
"מילדותי, הספר היה החבר הכי טוב שלי. בימי נעוריי, כשהנאצים הבעירו את אירופה, הם החלו בשריפת הספרים היהודיים. המראה של יהודים בבית הכנסת בשיעור גמרא היה חלק מנוף ילדותי בפולין, כמו גם תלמוד התורה, ובו הילדים המשננים פסוקים ומשניות. כמעט כל הילדים שהכרתי נרצחו, ועימם מאות דפי גמרא ורש"י שהיו שגורים על פיהם ושעלו עימם בסערה השמיימה. הצורר לא יכול היה לסבול את קולות הלימוד, את התורה ואת נושאיה.
"מאז שיצאתי מהמחנות ובחרתי בחיים, זכיתי יום יום במשך עשרות שנים ללמוד ואף ללמד משנה וגמרא. כשביקשו ממני לחגוג יחד עם הילדים וההורים לומדי 'התלמוד הישראלי', הרגשתי שזה עוד ניצחון מתוק: 80 שנה אחרי שהתלמוד נשרף מול עיני, אחרי שמהעם היהודי נותרו רק שרידים פצועים, אלפי ילדים והורים לומדים ביחד ומסיימים את כל התלמוד. מה היו אומרים חבריי מילדות שלא זכו להינצל, לו ידעו שאני, לצד שלושה דורות של צאצאיי – בני דובי, נכדי אופיר וניני טנא – עומדים כאן כישראלים גאים על הבמה, בירושלים בירת ישראל, מדינת העם היהודי? האם היו מאמינים? כמה גדולה הזכות, וכמה גדולה החובה.
"כשאלמד את השורות האחרונות של התלמוד, אביט על המספר שמקועקע על זרועי השמאלית. 134105. מספר שתכליתו הייתה, מעבר להשפלה, גם אמירה: 'לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד'. מהמספר אחזיר את עיניי אל הגמרא, אל המסע המופלא של 2,711 דפי התלמוד שאנחנו מסיימים, ואגיד: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.