כמה מסקנות מהרפשה שקראנו בשבת, פרשת קורח:
• קורח מקנא, חולק על המנהיגות של משה ואהרון, ומבקש לעצמו תפקיד. המשפט המפורסם של חז"ל מתאר אותו היטב: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". כלומר, אם מערכת ההפעלה שלנו עובדת רק על קנאה, תאווה וכבוד – זו לא סתם בעיה, אלא דברים שמוציאים אותנו מן העולם.
• במסע ההשחרה של קורח ואנשיו נגד משה רבנו התברר שאפשר לפרסם פייק-ניוז מוחלט, והאוויר סובל הכל. בפרשה הם טוענים נגד משה שהוא הוציא אותנו לשווא מ"ארץ זבת חלב ודבש". זה לא יאומן, את הביטוי היפה הזה שמתאר את ארץ ישראל הם מעזים לומר על ארץ מצרים, שבה הם היו עבדים. את משה רבנו, העניו מכל אדם, הם מעזים להאשים בכך שהוא מתנשא. בקמפיין אפשר להגיד הכול, גם שלבן זה שחור, ולהיפך.
• קורח היה פופוליסט. הוא הטיח במשה: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים". כלומר, כולנו כבר קדושים ומושלמים, אף אחד לא צריך להשתפר. מול התפיסה השטחית וההמונית הזו, משה רבנו אמר לעם: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". משה דרש תיקון עצמי תמידי, הוא הבין שכולנו במסע של שיפור. בחיים קל יותר להקשיב למי שנותן מחמאות מזוייפות ומוגזמות, אבל עדיף להקשיב למי שמשמיע גם ביקורת אמיתית.
שבוע טוב.
