‏על צחי וצילה, על יצחק ורבקה

סיפור החתונה של צחי וצילה מגנאג'י מתאים מאוד לפרשת השבוע. אברהם אבינו קובר את שרה אשתו, ומייד חושב על הדור הבא, על מציאת כלה מתאימה ליצחק בנו. מהמוות – אל החיים. וכך מספר צחי:

"אחרי מספר שנים לא קטן בשכונת נחלאות בירושלים, הייתי מוקף בהמון חברים, וגם בהמון סעודות שבת המוניות והרבה דייטים שלא צלחו. ואז, כשהייתי בן 36, אמי נפטרה, ומשהו השתנה. ריקנות ועצבות שלא הכרתי הופיעה בחיי. מחשבות רבות התרוצצו במוחי, והמחשבה המרכזית הייתה: איך יכול להיות שלא זכיתי שאמא ז"ל תלווה אותי לחופה? שלא תראה את ילדיי? הייתי הולך לישון עם המחשבות הללו וקם איתן למחרת בבוקר.

המשכתי לצאת לדייטים, לשווא, ויום אחד חשבתי לעצמי: במקום לצאת לעוד פגישה ולהשקיע אנרגיה (וקפה) במישהי שאיני מכיר, אולי כדאי להסתכל אחרת על מי שאני ממילא כבר מכיר? פתחתי במבצע, שקראתי לו, בראשי, 'הפוך ידידתך לאשתך'.

הסתכלתי סביבי, אבל לראשונה במבט רציני ואחר. גיליתי שבעבודה ובמעגלים חברתיים ומשפחתיים אני בהחלט מכיר בנות איכותיות. אז מה בדיוק הבעיה, שאני כבר מכיר אותן?! ואז פשוט לקחתי את הטלפון ופניתי לצילה, ולמרות שהיא מכירה אותי, הצעתי לה לצאת איתי. היא הסכימה, וכך מצאתי את שאהבה נפשי.

מפדח? בוודאי שזה היה מפדח, אבל נראה לי שעדיף להתפדח קצת, ולהיות היום נשוי באושר ואבא לארבעה.

אחרי החתונה, נתתי לאשתי טבעת נוספת, שהייתה שייכת לאמא שלי ז"ל, ואמרתי לה שהתקיים בי הפסוק: 'וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ'".