ערב פתיחת שנת הלימודים, הנחיתי אמש פאנל במכללת שאנן לחינוך בחיפה. הנה שני רעיונות ששמעתי מנשיא המכללה, פרופ' אבי לוי:
"האומן המפורסם מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ אמר פעם על מלאכת הפיסול שלו כך: 'אני רואה את הפסל הסופי כבר בתוך האבן הגולמית. הוא כבר נמצא שם, אני רק מגלף אותו לחופשי'. בעצם, זוהי המהות של החינוך, וזוהי המהות של חודש אלול: הפוטנציאל הטוב כבר טמון שם, גם אם רואים רק אבן גדולה וגסה. צריך רק לפסל החוצה את מה שמסתתר בה. לראות את היופי ולתת לו לצאת".
כשביקשתי ממנו עצה לדור העתיד של המורים בישראל, פרופ' לוי נתן עצה שנכונה לכל אחד מאיתנו:
"אנחנו חיים בתרבות שמנסה להימנע מכישלון, לטשטש את הכישלון. אני חושב שצריך לדעת מראש שניכשל. הכישלון הכי גדול הוא להתעלם מהכישלון. הגישה שלי היא שהכישלון מדריך אותי. כל יום צריך לשאול במה נכשלתי, ואיך אני יכול לצמוח מתוך זה מחר. יש לנו נטייה להתעלם, להדחיק, לחפות על הטעויות שלנו, אבל כאמור – זה הכישלון היותר גדול. כל כישלון הוא נקודת מפנה, ובעזרת השם בזכות הכישלונות של תשפ"ב, תשפ"ג תהיה שנה הרבה יותר מוצלחת".
אמן.
