לא הכרתי את חיים הר כסף שנהרג שלשום בתאונה בכביש 6, אבל למדתי מסיפורו כמה דברים:
1. הפנים היפות של הארץ הזו. חיים, תושב בני ברק, היה מתנדב מסור במד"א, ב"הצלה" ובארגון "השומרים", והציל לאורך השנים את חייהם של רבים. הוא גם הקים את ארגון "אחריות" שמלמד אנשים להתנהל כלכלית בצורה מאוזנת ולא להיכנס למינוס. בשנה החולפת שמענו על תושבי בני ברק בעיקר בהקשרים אחרים. אנשים כמו חיים בדרך כלל לא מקבלים מיקרופון, אבל הם שם, בכל המגזרים, מחזיקים את החברה שלנו.
2. זהירות, תאונות דרכים. עסקנו בשנה האחרונה רבות בחיים ובמוות, אבל רק סביב נגיף הקורונה. כמה הקפדה, כמה ריחוק, כמה חששות. נגיף תאונות הדרכים עוד פה. האם חלילה נשמע בחול המועד על עוד טרגדיות כאלה? זה תלוי בנו, ובהתנהגות שלנו בכבישים.
3. חיים ומוות ביד הווטסאפ. אשתו של חיים, רויטל, שמעה על התאונה בקבוצת ווטסאפ. מישהו שיתף שם בפזיזות את המידע, והיא הגיבה, מזועזעת. העידן שבו כל הגולשים הפכו לעיתונאים, שבו כולנו רוצים לדווח ראשונים, הוא מסוכן מאוד. משפחות שכולות רבות זוכרות לנצח את הרגעים שבהם שמעו כך את הבשורה. גם זה בידינו.
הדברים מוקדשים לרפואת נעמה בת רויטל שרה, בתו של חיים שנפצעה קשה בתאונה. בשורות טובות.