על הטיל מתימן וכמה תזכורות חשובות

קיבלנו כמה תזכורות הבוקר:
1. אזעקות הקפיצו את תושבי השפלה ומרכז הארץ. וטלטלו לגמרי את השגרה ואת סדר היום. ובכן, כך חיים אחינו שבצפון כבר זמן רב. האם ליבנו מספיק איתם? ולמעשה, כך חיו במשך עשרות שנים (!) אחינו בדרום, בעוד שרובנו התייחסנו לכך כ"טיפטופים, בלי נפגעים".
2. זה לא הסיפור של עוטף עזה, זה עוטף עולם. שווה לאויב שלנו להתאמץ ולשגר טיל ממרחק אלפי קילומטרים, מתימן. אין לנו גבול משותף, לא כבשנו אותו, ועדיין, הרוע המוחלט מסמן אותנו כאויב המוחלט שלו, דור אחרי דור. מה זה אומר עלינו ועל תפקידנו?
3. אין נפגעים מהטיל, ברוך השם. ותוך שניות, ממש שניות, התחילו לרוץ בכל הרשתות בדיחות משובחות. "טוב, הבנתי, נקום בזמן לסליחות", כתב מישהו, והרבה הורים כתבו: "תודה לתימנים, לא הייתי מצליח להוציא את הילדים במיטה ככה בראשון בבוקר". זה יותר מרק בדיחות. זה משקף מנגנון-הפעלה עמוק מאוד, של הומור ושמחה ואופטימיות, גם במציאות לא פשוטה.
4. ומעל הכל, נחמה ותקווה. בהפטרה בשבת בבוקר קראו בכל העולם את המילים: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ". הבטחה שכל האויבים האלה עוד ייעלמו, ואנחנו נפרוץ. וגם: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ – וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ – וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ". ראינו הרבה מההבטחות העתיקות האלה מתגשמות. שנזכה לראות את כולן מתגשמות, במהרה בימינו. בשורות טובות.