על ביקור תנחומים אחד, עם מסר לכולנו

ברק היה בן 33, נשוי לאנה ואב לנוגה. הוא עבד כאנליסט בחברת טבע והיה חלומו של כל הורה, אח ואחות, אישה ובת.

ממאות המנחמים שהגיעו אלינו שמענו איך ברק נגע בכל אחד, ודמותו של הבן שהכרנו הלכה והתחדדה עם כל מפגש של מי שהכיר את ברק לרגע קט או לזמן ממושך. בין היתר הגיע גבר צעיר שישב שקט ומרוחק והביט בנו. פניתי אליו לבסוף ושאלתי אותו לשמו ולקשר שלו לברק. הגבר ששמו ע' שיתף אותנו בסיפור הבא:

בשנת 2009 פגש ע' את ברק בטירונות. ע' היה בטירונות של הנח"ל וברק בשייטת. ע' סיפר שזו הייתה אחת התקופות הקשות בחייו. הוא היה מנותק מכולם ומכונס בעצמו. הוא התקשה במיוחד להתמודד עם אווירת התחרות בטירונות. ע' סיפר שבתוך כל זה, ברק היה היחיד שראה אותו וזיהה את הפגיעות שלו. הוא עודד את רוחו וניסה בכל כוחו לעורר בו מוטיבציה והתייחס אליו במאור פנים וברגישות. נתן לו לחוש אהוב ומוערך.

כששמע ע' על האסון זיהה מיד את שמו של החייל הצעיר שעשה עמו חסד לפני שנים. כך הוא כתב בספר שהסתובב בין המנחמים:

'הגעתי לכאן להגיד תודה על נקודה בזמן, זניחה כביכול אך בעלת משמעות בליבי ובנשמתי, תודה על האנושיות ועל ליבך הטוב והיפה. יש במפגשים הקצרים האלה משהו חזק שמזקק את תמצית חיינו. יש בכך מזור ותקווה. הרבה דברים אינני יודע עליך, אבל ברק בן ה-18 – חקוק בליבי'.

מכל הסיפורים המדהימים ששמענו על ברק זה היה אחד המרגשים ומילא את ליבנו בגאווה גדולה. אנחנו מבקשים להדהד את הסיפור ואת המסר: בכל מקום ובכל סיטואציה שבהם נהיה, חובה עלינו לחפש ולזהות את זה הזקוק לעזרה שלנו, למבט האנושי, לקול הרך, לתחושה שהוא ראוי ואהוב.

מי ייתן ונזכה לאמץ את הסיפור הקטן והמופלא הזה ולהיות האור עבור זה הנמצא בחשיכה.

תודה,