המילים קצת קשות, הרעיון - פשוט. לפני יותר ממאה שנים, בשנת 1903 (תרס"ג) הרב אברהם יצחק הכהן קוק שם לב לשני ביטויים חדשים בלשון העברית, שלא מצאו חן בעיניו: "חופשיים" ו"חרדים" (בימינו אפשר לומר "חילונים" ו"דוסים"). באגרת שפרסם הרב קוק בדיוק לקראת ראש השנה, הוא קרא קריאה שלטעמי עדיין מהדהדת, גם בערב ראש השנה הזה:
"בעומדנו על סף השנה החדשה, עלינו להתקרב לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם. משתמשים אצלנו בשני שמות המחלקים את הקהל שלנו לשני מחנות 'חרדים' ו'חופשיים'. אלו הם שמות חדשים שלא היו רגילים באומתנו כלל, ובזה בוודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ההבלטה של שני השמות האלה, סותמת את הדרך של התיקון. מי שהוא חושב את עצמו כשייך למחנה זה שקוראים לו 'חרדים' מביט מלמעלה למטה אל המחנה השני, ה'חופשיים', וכשהוא מגיע למחשבה של תיקון, של תשובה, הוא מפנה מבטו מייד אל המחנה השני, המנוער מתורה ומצוות, וחושב בדעתו שהתשובה שם היא דרושה, כי אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. וה'חופשי', בוודאי חושב שכל רעיון התשובה זה עניין 'חרדי' שאינו שייך לו כלל.טוב מאוד לאדם שיהיה שקוע בחישוב חשבון עולמו, לחטט במומיו הוא ולהביט בעין יפה על האחרים, שיכול להיות שיש במצפונם אוצר טוב הכמוס מן העין. עלינו להחליט שכוח כמוס של טובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה. בכל מחנה יש הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור ומהטוב שבכל אחד.נתוודע נא איש אל אחיו בשם כלל ישראל, ותתקיים בנו התפילה המקודשת שהננו עתידים להביע בכל-כך המיית נפש: 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'".
