עין תחת עין?
התפתחות ההלכה, מתוך אתר בית התפוצות.

זו טעות נפוצה ומעצבנת. כל כך הרבה פעמים מצטטים פסוק מהתורה, לפעמים במטרה ללעוג, בלי לדבר כלל על הקשר בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה. בשבת, למשל, קראנו בפרשת משפטים את שלוש המילים "עַיִן תַּחַת עַיִן". אם קוראים רק את הפסוק, זה נשמע כאילו אם מישהו הוציא למישהו עין, חלילה, העונש הוא לעשות לו בחזרה את אותו הדבר. אבל יחד עם התורה שבכתב, התנ"ך, מגיעה התורה שבעל פה – מהמשנה והגמרא ועד ללימוד הלכה שמתקיים ממש היום בבוקר. דורות על גבי דורות של שרשרת לימוד מקודשת. ההלכה הסבירה כבר לפני אלפי שנים שמדובר בממון, בכסף. צריך לפצות אדם שאיבד עין על הנזק שנגרם לו. נכון, כתוב "עַיִן תַּחַת עַיִן", והפגיעה היא כבדה, אבל לא נוציא איברים לאנשים אלא נמצא הסדר כספי.

כך גם אי אפשר ללמוד מה לעשות בשבת רק מהפסוקים, צריך ללמוד את הלכות השבת, ואי אפשר להניח תפילין רק על פי מה שכתוב בתורה, צריך לבדוק מהן הלכות תפילין, ועוד ועוד. מי שקורא את התורה באופן רדוד עלול לאבד עין חלילה, וגם את התורה עצמה.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.