עידן הפייק

אתמול מישהו הדביק את השם שלי לטקסט שלא כתבתי. הטקסט היה תסריט אימים על מה שעלול לקרות בישראל בגלל הקורונה. יותר מ-100 פעמים שלחו לי את הטקסט הזה, עם תגובות שנעו בין "חזק!" לבין "את כתבת את זה?".
זו הרגשה מוזרה. את יודעת שזה לא נכון, אבל אין לך שליטה על זה, ואין לך מה לעשות. את רק יודעת שממש כרגע זה משותף בעוד ועוד קבוצות, וכל רגע מקבלת ד"שים.
אומרים שכל האומר דבר בשם אומרו – מביא גאולה לעולם. מה נאמר על מי שעושה בדיוק להיפך?

זה לא היה פייק ניוז רציני, אין פה שום נזק אמיתי, אבל חשבתי על כמות הפייק ניוז הבעייתי יותר שמתרוצצת בימים אלה. כמה המלצות של "רופאים", כמה מכתבים של "מומחים", כמה דיווחים מפחידים ולא מאומתים רצים ברשתות, בלי שאף אחד עוצר לבדוק את אמיתותם. אנשים מעתיקים ומוסיפים "אמאל'ה" או שואלים "זה נכון?". אם אתה לא יודע, למה סתם להלחיץ אחרים?
החפץ חיים אומר שכאשר מדברים לשון הרע – זה כמו כרית עם נוצות שמתפזרת באמצע העיר. ברגע שפיזרת, קשה מאוד לרוץ ולאסוף אחר כך את כל הנוצות. הן כבר התעופפו לכל עבר. הוא כתב את זה עוד לפני עידן הניו-מדיה, שרק מעצים את ההפצה הבלתי אחראית של תכנים.

המציאות מספיק מסובכת. בואו לא נסבך אותה עוד יותר.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.