זה קורה. בשבת בבתי הכנסת יקראו על קבלת התורה, גם השנה, מחדש. הנה רעיון קצר ומעניין שכתב טל לסר, עובד סוציאלי במקצועו, על המעמד הזה:
"מה כתוב על כרטיס הביקור של אלוקים? בורא העולם? מקור הכול? האין סוף? למרבה ההפתעה, אלוהים לא משתמש בכל התארים הפילוסופיים האלה כדי להציג את עצמו בפנינו, אלא מציין על כרטיס הביקור שלו דווקא את החוויה שאנחנו חווינו על בשרנו: 'אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מביתעבדים'. כלומר – החוויה קודמת לתיאוריה. הקשר שלנו עם אלוקים הוא לא מתוך הגיגים פילוסופים על הקיום, או מתוך התבוננות תיאורטית. אנחנו קשורים אליו (או בלשון התורה: 'ה' אלוהינו') כי הוא הוציא אותנו ממצרים. רק על בסיס הקשר החווייתי הממשי הזה, שהוא המשפט הראשון בעשרת הדברות, אפשר להמשיך את עשרת הדיברות ולצוות אותנו מה לעשות ומה לא לעשות.
גם אנחנו כהורים וכמחנכים, קודם כל מעניקים לילד או לתלמיד ובונים איתו קשר מתוך חוויה ממשית, מתוך משמעות ותוכן, לפני שמתחילים לחנך אותו מה מותר ומה אסור. כשלא קיים הבסיס של הקשר החווייתי הזה, כשאין מהות, ומה שמעניין את ההורה זה רק שהילד 'יעשה מה שצריך', החינוך נועד לכישלון והילד או הנער עלול בסוף לבעוט ולשבור את הכלים.
ידועה ההכרזה של בני ישראל, במתן תורה: 'נעשה ונשמע'. אבל בעצם זו גם האמירה של הקב"ה – קודם כל עושה עבורנו ('אשר הוצאתיך מארץ מצרים') ורק אחר כך משמיע לנו את המצוות".
שבת שלום.
