“עד שתהא השלהבת עולה מאליה”
ציור: אהובה קליין
עוד לא ראיתי ילד שמאחר לקום לטיול שנתי. איכשהו ביום הזה תמיד יש כוח לקפוץ במרץ במיטה ולהתארגן לבד בהתלהבות.
בפרשת השבוע מקבל אהרון הכהן הוראה: הוא צריך להדליק את המנורה במשכן, אבל אחר כך עליו להתרחק – “עד שתהא השלהבת עולה מאליה”. האתגר הוא שהאש תמשיך לבעור, גם בלי שהוא עומד ומדליק אותה כל הזמן. אהרון הוא המחנך שלנו במדבר, ופרשנים רבים מסבירים שזוהי הוראה בתחום החינוך: המורים או ההורים לא יכולים כל הזמן לעמוד מעל הילדים, להגיד להם מה לעשות, להזיז אותם, לדאוג להם ולדחוף אותם. כמובן שהם צריכים להצית אש, הם צריכים להלהיב ולחנך, אבל יש גבול לשליטה ולמעורבות ולפיקוח. בסוף צריך לדעת גם מתי להתרחק, להרפות, ולתת להם לבד, בתפילה ובתקווה שהם ימשיכו בעצמם, מרצונם, עד שתהא השלהבת עולה מאליה.
שבת שלום.
כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.