היום – 90 שנים לפרעות תרפ"ט. בחודש אב 1929 נרצחו 133 יהודים בהתקפות אלימות בצפת, חברון, ירושלים ועוד. גם ביתו הפרטי של הסופר ש"י עגנון בשכונת תלפיות בירושלים הוחרב. כך כתב עגנון על תפילות הימים הנוראים שהתפלל ביחד עם פליטי הפרעות:
"כשהגיעו לקדיש יתום הביאו את כל התינוקות לבית הכנסת ואמרו קדיש בכנופיה, וכל אדם שהיה בבית הכנסת אמר קדיש. זה לעליית נשמתו של אחיו שנהרג על קידוש השם, וזה על בנו שנהרג על קידוש השם, וזה על אביו או על אמו שנהרגו על קידוש השם. כשראיתי את כל האבלים שאומרים קדיש, אמרתי: עכשיו הקדוש ברוך הוא בעצמו צריך לענות אמן, שהכל אומרים קדיש ואין מי שיענה אמן. קודם התקיעות, עלה גדול-העדה ודרש מעניינו של יום. בתוך הדברים אמר: הערביים דורשים לבטל הכרזת בלפור, אבל לנו יש הכרזה גדולה מזו, קדומה מהכרזת בלפור, שכבר הבטיח לנו הקב"ה את הארץ. וסיים את דרשתו: שפרו מעשיכם – וברית לא תופר. בשעה שנשמע קול השופר מיד נשתתקו כל התינוקות ופסקו מלבכות. באותה שעה אמרתי, ריבונו של עולם, אף אנו כשנשמע את קול השופר הגדול נפסיק לבכות".
התקדמנו הרבה מאז, הרבה מאוד, אך הטרור האכזרי לא פסק. הדברים מוקדשים לאחינו בשדרות ששוב עברו לילות מתוחים של צבע אדום, ולרפואת הנער נחום אלימלך בן זהבה רבקה ואחותו נועם, שנפצעו ביום שישי בפיגוע דריסה.
