"ראה מה האנשים ציניים בנוגע אליו, ולעתים תגלה מה חסר להם",
אמר המצביא האמריקני ג'ורג' פטון.
גם במעמד הכי מרגש וקדוש, יהיה מי שיבחר לקלקל הכול באמצעות ציניות.
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" – כך מתחילה פרשת "תולדות". למה נכתב "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"?
מסבירים חז"ל: ליצני הדור טענו שיצחק אינו בנו של אברהם, אלא של מישהו אחר. היו ליצנים שטענו טענה אחרת: אברהם הוא כן האב, אבל שרה אינה האם. אלוקים ממש נדרש להתערב במציאות כדי לשכנע את אותם ליצנים שהם טועים. למשל, הפרצוף של התינוק יצחק דומה בדיוק לפרצופו של אברהם, כך שברור שהוא אביו.
רבי ירוחם ליבוביץ', המשגיח המיתולוגי של ישיבת מיר, כתב כי התורה ברורה וישרה למי שחפץ לקרוא אותה ביושר, אבל תמיד אפשר לבחור לפרש את המציאות באופן לעגני ושלילי:
"מי שרוצה לטעות, הנה בעבורו אין כלל עצה. דברי התורה ברורים הם ודאי, אבל למי? רק לזה אשר חפצו בישרות. ונראה מזה שיש להישמר גם מליצני הדור".
מצד אחד, התורה עונה כאן לאותם ליצנים ציניים ומוכיחה להם שהם טועים. מצד שני, אולי אותם אין סיכוי לשכנע, כי תמיד יהיה מי שיבחר באפשרות הזו, והמטרה היא רק לתת תשובה ומענה לכלל הציבור? כך או כך, הפרשה מתחילה באזהרה מפני בחירה בציניות כדרך חיים.
מי שבוחר בלעג ובהתנשאות – עלול להיות לבסוף ציני אפילו כלפי אברהם, שרה ויצחק.
