סיפור לשבת חזון

פעם היה מלך שגר בארמון עם משפחתו. בן המלך, הנסיך, התנהג בצורה לא מתאימה ולא ראויה, עד שהמלך החליט לגרש אותו מהארמון. הנסיך התגלגל ברחובות, והידרדר לעוני ולמצוקה.
יום אחד, כשגברו הגעגועים של המלך אל בנו האהוב, הוא ביקש מהמשרת שלו שיחפש אותו, ויבדוק מה שלומו ואיך אפשר לעזור לו.
המשרת יצא לדרך והסתובב ברחבי הממלכה. הוא התחיל בערים הגדולות, בשכונות העשירות, ולבסוף הגיע למקומות העניים ביותר בממלכה, הרחק מהארמון. שם הוא מצא לבסוף את הנסיך, רעב ומוזנח. הנסיך ישן ברחוב, בבגדים קרועים, ללא נעליים, וקיבץ נדבות.
למשרת היה עצוב לראות כך את בן המלך. הוא זכר את ימיו הטובים, את התקופה שבה חי בארמון, כנסיך. הוא ניגש אליו ואמר: "שלום לך, המלך שלח אותי אליך. הוא מתגעגע אליך ומבקש לדעת מה אתה רוצה, מה חסר לך".
הנסיך המסכן חשב רגע ואמר: "אתה שואל מה אני רוצה? ובכן, אני אשמח מאוד לקבל נעליים חדשות ואיזה סנדוויץ' טוב".
המשרת הביט בו, מאוכזב. "זה הכול? זה מה שמעניין אותך? הרי יכולת לבקש שהמלך יחזיר אותך אל הארמון, יכולת לבקש כל דבר שעולה על הדעת, וזה מה שאתה בוחר לבקש?".
הנמשל הוא אנחנו. מה החלום שלנו? מה השאיפה? לשבת הקרובה, השבת שלפני תשעה באב, קוראים "שבת חזון", כי קוראים פה את ההפטרה של הנביא ישעיהו שמתחילה במילים "חזון ישעיהו". בספרי החסידות כתוב שבשבת הזו צריך לדמיין את החזון שלנו, את החלום, את הגאולה. ברמה האישית וברמה הלאומית, מה אנחנו רוצים? מה החלום?
לקראת תשעה באב, ובפרט השנה, זה הזמן לנער את האבק מעל מילים כמו "גאולה", "קדושה", "אור לגויים" ולחשוב מה משמעותן. מה באנו לעשות כאן.
שבת שלום. שיתגשמו החלומות.