סוכה קטנטנה, מטר על מטר, הוצבה לפני החג בפארק בשכונת גילה בירושלים. הנה ההסבר של דוד מיכאל כהן שבנה אותה, וגם תלה את הסיפור בסוכה:
"לפני שנתיים וקצת אבי עבר התקף לב חמור בארה״ב באמצע החופש הגדול. טסתי אליו, חשבתי שרק לזמן קצר, אבל לצערי מצבו לא הוטב ונשארתי שם כמה חודשים, גם בחגי תשרי.
ביום האחרון של סוכות הייתי לצדו. המצב היה לא טוב. חלק מהזמן אכלתי ליד אבא, במחלקה, אבל היה לי חשוב לאכול גם בסוכה. כשהמצב נרגע קצת, בשעת ערב מאוחרת, יצאתי ממנו עם אוכל ביד והתחלתי לחפש סוכה פנויה בשכונה.
חיפשתי וחיפשתי, עד שמצאתי סוכה קטנטנה, ברחוב, מטר על מטר. בדיוק מה שהייתי צריך. דפקתי בדלת הסמוכה וביקשתי רשות, ובעלת הבית אמרה שזו הסוכה שלהם, ושאני יכול לאכול שם בשמחה.
אכלתי, ניסיתי לשיר לעצמי קצת שירי חג והאמת היא שגם בכיתי תוך כדי, על המצב של אבא. פתאום ראיתי מישהו מציץ לסוכה, ואז נכנס פנימה.
האיש הצעיר, בעלה של האישה שאמרה לי להיכנס לסוכה, שאל למה אני בוכה. התחלתי לספר לו על אבא המאושפז, על כל הקשיים וגם על האוכל ששמרתי בצד כי כל כך רציתי לאכול בסוכה. ככל שהתקדמתי בסיפור ראיתי שהוא מתרגש יותר ויותר.
כשסיימתי לדבר הוא אמר: עכשיו תורי לספר לך. לפני סוכות היה שיטפון בשכונה שלנו, והרבה בתים הוצפו במים. אני תמיד בונה סוכה גדולה על כל השטח של הגינה אבל השנה זה פשוט בלתי אפשרי. אין איפה לבנות, הכול עדיין מוצף, ולכן אנחנו נמצאים רוב הזמן אצל ההורים של אשתי. בכל זאת, נכנס לי איזה ג'וק לראש שאמר שאני חייב לבנות סוכה.
התחלתי לחפש סכך מינימלי של מטר על מטר, בניתי דפנות על המדרכה ליד הדלת, החג הלך והתקרב ואשתי דחקה בי שנצא כבר להורים שלה. לא הבנתי למה כל כך חשוב לי שבכל זאת תהיה כאן סוכה, אבל עכשיו אני מבין – בניתי אותה במיוחד בשבילך".
ודוד מסיים כך: "השנה בניתי אני את הסוכה הקטנטנה הזו בפארק הלבונה בשכונת גילה א' בירושלים. היא מיועדת לכל מי שאולי נתקע, או שרוצה סוכה. שכל הברכות והמצוות בה יהיו לעילוי נשמת אבי, אפרים בן שלמה וסולטנה. חג שמח".
