הסיפור הזה הלהיב את התקשורת בקנדה. רשת CBC הגדירה אותו כ"סיפור היום": אדי פורד היה ניצול שואה ערירי בן 90 מטורונטו. הוא לא הקים משפחה ולא היה בקשר עם קהילה יהודית, אבל בחודשים האחרונים לחייו ביקש להיפגש בדחיפות עם רב. הרב סאל ניומן הגיע, ופורד החולה ביקש להיקבר בבוא יומו בקבורה יהודית, וביקש גם לאמץ שם יהודי. הרב עזר לו והשם הנבחר היה אפרים. אפרים בן דב. כמה שעות לפני ההלוויה פרסם הרב קריאה: "אני חייב מניין עבור אדם ערירי וגיבור, במסע האחרון שלו. זה יהיה אקט עצום של חסד טהור, בואו בלבוש חם". יום ההלוויה היה אחד הימים הקרים בשנה: סופת שלגים ומינוס 25 מעלות. אבל למחרת כתב הרב את המילים המהדהדות הבאות: "חברים, קשה לי להאמין. הייתי בטוח שרק אני והוא ואלוקים נהיה שם. כשהגעתי לבית הקברות לא יכולתי להיכנס מרוב מכוניות שחנו שם. חשבתי שיש עוד הלוויה באותו זמן. הלכתי ברוח קפואה, ואז גיליתי ליד רחבת הקבר כ-150 אנשים שהגיעו להלוויה של אפרים המתוק, ממש כמו שצריך לשלוח אדם כזה לעולם הבא. אני חושב לעצמי בדמעות כמה זה עצום שאנשים עוזבים הכל בהתראה קצרה, נוסעים דרך ארוכה ועומדים בכפור, רק כדי ללוות יהודי קטן שאינם מכירים. מי כעמך ישראל".
לזכר אפרים בן דב.
