כולנו מכירים את זה: אנחנו ניגשים לסלולרי רק כדי לשלוח מייל או לשלוף מספר טלפון של איש קשר, וקולטים שקיבלנו כמה הודעות בווטסאפ. אנחנו עונים ואז מפתחים שיחה עם כמה אנשים במקביל, ובינתיים כבר בודקים מה חדש בפיד או מחפשים משהו באתרי הקניות... בלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו שקועים במסך דקות ארוכות, כשהמייל שבשבילו ניגשנו אליו מלכתחילה בכלל נשכח.
בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך, יש הנחיה מיוחדת כיצד להדליק את הנרות במנורה בבית המקדש: צריך לקרב את האש אל הנר שמדליקים, עד שהוא מסוגל לדלוק באופן עצמאי. "עד שתהא השלהבת עולה מאליה", כותב רש"י. צריך לעבוד ולהתאמץ ולהדליק את האש, אבל לא להמשיך הלאה לפני שהיא בוערת לבד. רק אז, כשהמשימה בוצעה במלואה, אפשר לעבור לנר הבא.
חני וינרוט ז"ל שמה לב לתנועה הנפשית שהדרישה הזו יוצרת אצל המדליק: הוא צריך לעבוד לאט, בסבלנות, להדליק נר אחרי נר ולא לרוץ קדימה אל הנר הבא בתור לפני שהנר הקודם דולק כראוי. הוא לא ממשיך אל המשימה הבאה לפני שהמשימה הקודמת הושלמה עד תום. הוא לא קופץ בין מטלות.
בתקופה שבה הטכנולוגיה מקצינה יותר ויותר את הפיזור ואת הסחת הדעת שלנו, חני כותבת שיש כאן תזכורת: צריך לעבוד צעד אחר צעד, במתינות, בריכוז ובתשומת לב.