הייתי נערה צעירה שהתחילה לשמור כשרות. ואז פסח הגיע. ההורים היקרים שלי חשבו שיהיה לי הרבה יותר קל לשמור על פסח כשר כהלכתו אצל הדוד המסורתי שלי, עמוס גואטה, ברומא. וכך הגעתי לחג אל עמוס וסמדר והבנות שלהם, אל הקהילה היהודית של רומא, ואל בית הכנסת הטריפוליטאי שלהם, "בית אל". ליל סדר מלא במנהגים, ולמחרת – עוד ליל סדר, יום טוב שני של גלויות. פסח ראשון בחיים בלי חמץ, שבוע שלם.
והנה חזרתי לשם אמש, להרצאה גדולה, בדיוק באותו בית כנסת. זה ממש לא היה בתוכנית של אותה נערה מהרצליה, לתת יום אחד שיעורי תורה.
אז פתחתי ואמרתי לאנשי בית כנסת "בית אל" קודם כל תודה, על אותו פסח ראשון, לפני 25 שנה. ואמרתי שזה בדיוק הסיפור של פסח. להזמין, לארח, לצרף.
הרב יונתן זקס אמר פעם משפט מקסים: "המטרה שלנו בפסח היא להפוך את ההיסטוריה – לביוגרפיה". לחבר את עצמנו, וכמה שיותר אנשים נוספים, לסיפור המשותף הגדול.
