סבל לא-הכרחי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
היום מלאה שנה לפטירת חני וינרוט ז"ל, שהתמודדותה עם מחלתה נתנה השראה לרבים.
הנה סיפור קטן שלא עוזב אותי כבר שנה: כמה ימים אחרי ההלוויה נסעתי להרצאות בצפון. בעלי ידידיה נהג ויצאנו קצת באיחור. העיכוב הצפוי בהגעה ליעד היה של 20 דקות, ואורך הנסיעה – 3 שעות. פתאום מצאתי את עצמי אומרת: "מה חני הייתה עושה? היא בטח הייתה אומרת שאפשר לנסוע עכשיו 3 שעות ולחשוב על האיחור, ולהיות עצבניים וטרודים, ואפשר פשוט ליהנות מהדרך, לקוות שנגיע בזמן, וגם אם נאחר קצת – זו לא סיבה להרוס 3 שעות".
כעבור כמה ימים ראיינתי את בעלה דובי וינרוט לטלוויזיה. לפתע שמעתי את דובי עונה לאחת השאלות כך: "חני תמיד ביקשה להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי, בין מה שאנחנו חייבים להתמודד איתו לבין מה שצריך להתעלם ממנו. למשל, אם יש לפנינו נסיעה ואנחנו עומדים לאחר – אנחנו יכולים לבלות את כל הדרך בקיטורים ובדאגה, ויכולים להבין שזה סבל לא-הכרחי, שאנחנו לא חייבים לסבול עכשיו בגלל האיחור שאולי יגיע בהמשך, וצריך פשוט להתרכז ברגע שלפנינו".
צופים ערניים אולי שמו לב שמנחת התכנית קצת התרגשה.
לזכרה.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.