קיבלתי רשות לפרסם את ההודעה הזו, שנשלחה בקבוצת הווטסאפ של היישוב עלי זהב. נגה אשכנזי היא גיורת, גרת צדק מגרמניה, שכתבה לשכנות שלה כך:
"לא כולכן מכירות אותי, עברנו ליישוב כמעט לפני שנה. אני גיורת מגרמניה, הגעתי לארץ לפני 7 שנים, מעולם לא חוויתי מלחמה.
אני מאוד כנה איתכן: בצאת השבת של שמחת תורה וביום ראשון שאחר כך, לא ידעתי איך להתמודד עם מה שקרה. המחשבה הראשונה שלי הייתה לעזוב את הכול ולטוס לגרמניה להורים שלי עם הילדים. המשפחה שלי כבר התכוננה לבואנו.
אבל כשפתחתי את הקבוצה הזו ביום שני וראיתי את כל ההודעות מכן, נשים חזקות, איך אתן משקיעות את כל המאמצים שלכן לעזור בכל החזיתות בכל מה שצריך, כל כך התרשמתי. נדהמתי לראות את כוחה של האומה שלנו. וזה רק המשיך והתגבר.
זה שינה את דעתי. לא לברוח, לא לעזוב, כי אני חלק מהדבר הזה. אני יהודיה, זה מה שבחרתי וזה הנדר שנדרתי מול הדיינים בזמן הגיור, ויותר נכון – מול אלוקים. גרמניה היא כבר לא הבית שלי, אני לא גרמנייה, אני יהודיה וזה המקום שלי בעולם.
אני לא עוזבת, להיפך. הפכתי אפילו יותר יהודיה בזהות שלי. אז אני רוצה להודות לכל אחת מכן שחיזקתן אותי. המשפחה שלי בגרמניה לא מבינה את הבחירה שלי אבל אני לא יכולה להאשים אותם. אתה לא יודע מה זה להיות חלק מהעם היהודי אם לא חיית אותו עם כל תא בגופך. עם המילים האלה אני מקווה שאוכל להחזיר קצת ולחזק גם אתכן.
תודה תודה תודה".
