בזמן סעודת פורים, היה מנהג מיוחד בביתו של הרב קוק: כל אורח היה יכול לשאול שאלה והרב, מתוך שמחת היום והאווירה המיוחדת, היה מקשר את השאלה לחג הפורים ולמגילת אסתר. וכך, בין אמירת "לחיים" לבין הריקודים, הנוכחים נהנו לשאול ולהעיר, ולהתרשם מחוכמתו ובקיאותו. באחד הימים נכנס אל הבית אורח ושמו משה בצלאל, שהיה מבושם במקצת, והציג בפני הרב פסוק שלכאורה – לא ניתן לומר עליו כלום: "ואחות לוטן תמנע" (פסוק מספר בראשית). הוא היה סקרן לראות האם הרב יצליח לחבר את שלוש המילים האלה לפורים, ולהפתעתו קיבל דרשה שלמה ומרשימה על כך שמהפסוק הזה, בדיוק ממנו, מתחיל כל סיפור החג. לא נפרט כאן מה אמר הרב קוק (מי שמתעניין – שיחפש בספר הנפלא "מועדי הראי"ה"), אבל נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי את החלקים האחרונים בפרשת השבוע.
משה רבנו אומר לעם על התורה: "כי לא דבר ריק הוא מכם". כלומר, התורה אינה דבר ריק, היא מלאה בתוכן. חז"ל מוסיפים כך: "כי לא דבר ריק הוא מכם. ואם ריק הוא – מכם. מפני שאין אתם יגעים בתורה". כלומר, אם לא מצאתם טעם ומשמעות, אם הרגשתם ריקנות, סימן שלא התאמצתם מספיק. אם אנחנו והתורה לא מתחברים – זה לא תמיד היא, לפעמים זה אנחנו. ורש"י, כשהוא מסביר את המילים "כי לא דבר ריק הוא מכם" מביא גם הוא כדוגמה את הפסוק "ואחות לוטן תמנע" ומסביר שגם בפסוק כזה, שנחשב אולי בעינינו "ריק", יש משמעות רבה ועמוקה. אין פסוק מיותר, יש פסוק שלא מספיק התאמצנו וחשבנו עליו. ואם מבקשים פרשנות מאדם גדול (הרב קוק, למשל), הוא יכול להפתיע אותנו במשמעויות שלא חשבנו עליהן.