במרכז הפרשת בלק שמתחילים היום - דמותו של בלעם. בלעם הוא סוג של נביא זר, שמתבקש לקלל את עם ישראל ובסוף מברך אותו. פרשנים רבים עסקו בדמות המוזרה הזו ובתפקידה, ובדרך כלל נהוג להציג את בלעם מול נביאי ישראל ולהצביע על ההבדלים ביניהם, בעיקר בתחום המידות וההתנהגות (הענווה של משה רבנו מול השחצנות של בלעם, ועוד). הנה הבדל נוסף בין שני סוגי הנביאים, הבדל קצת פחות מדובר: גם כשבלעם כבר אומר דברים חיוביים על התפקיד העתידי של עם ישראל, הוא מתאר רק ניצחון צבאי מוחץ ("דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל... וישראל עושה חיל"). הוא לא חוזה שלום עולמי או גאולה לכל בני האדם, המקסימום שההיסטוריה יכולה להגיע אליו, לפי הנבואה שלו, היא ניצחון צבאי בשדה הקרב, בתום מלחמה. נביאי ישראל מבקשים ייעוד אחר, של עולם אחר ומתוקן. לא ניצחון במלחמה אלא ניצחון מול כלל הכשלים האנושיים. הנה כמה דוגמיות מהנבואות שלהם לאחרית הימים:
"לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה,", "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד", "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", "כי מלאה הארץ דעה אם ה' כמים לים מכסים".
