הסתכלתי על התמונות מהכותל, מהלילה הראשון של הסליחות. רוב הנוכחים צעירים מאוד, ממש בני נוער. נראה שאת הכיפות חלקם לא חובשים ביום יום. ובנוסף, ההתלהבות והשירה הגיעו עד לב השמיים. הרב אבינדב אבוקרט מגבעת שמואל כתב אתמול על התופעה הזו, שמתרחשת מדי שנה באינספור מקומות:
"קבוצות הוואטסאפ שלי עם חבריי הרבנים מתמלאות בשעות האחרונות בתיעודים ממעמדי סליחות בלילה ובבוקר.
מניינים קטנים ואינטימיים, מניינים המוניים, כוסות תה חד פעמיות, צלחות עם תמרים לצד ספרוני סליחות מעוטרים זהב. והרבה שופרות והרבה שאגות 'שמע ישראל' והרבה נוער. הרבה נוער שממלא את בתי הכנסת בלילות, עם טי שירט וטלפון בכיס של הג'ינס.
וכמה שזה מחזק, כמה שזה נותן תקווה וכוחות. אני עובר על התמונות האלה בשקיקה, מביט בהן כהורה גאה וכדודה מאושרת. והרבנים מחמיאים אחד לשני, מביעים התפעלות, מתרגשים יחד.
ובכל פעם במהלך השנה כשקשה, כשהשאלות החינוכיות מציפות והאתגרים של הגיל הזה ממלאים את קבוצות הדיון של הרבנים, אני חוזר אל הזיכרונות בטלפון. צופה בסרטון אחד שכזה, אפילו באמצע חודש טבת, ויודע שיהיה בסדר, שהגאולה בדרך. מתמלא ביטחון שעתידים ישראל לעשות תשובה. הנביא הושע כבר אמר: 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ'.
שנה טובה, נוער הסליחות".
