סרן אור סהר, מ"פ טירונים, שלח אליי את הרעיון שכתב לחיילים שלו על פרשת השבוע, פרשת תרומה: "הפרשה מתחילה בנדיבות: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. העם כולו מתנדב להשתתף ולקחת חלק בבניית המשכן, לתת חלק מרכושו לטובת הבנייה. אבל בספר 'אורחות צדיקים' נכתב שיש שלושה מיני נדיבות:
האחד – נדיב בממון.
השני – נדיב בגוף.
השלישי – נדיב בחוכמה.
כלומר, בניגוד למה שאנחנו רגילים לחשוב, תרומה היא לא רק בכסף. נדיבות הגוף יכולה להתבטא בביקור חולים, בהקשבה למי שצריך תשומת לב, בניחום אבלים וגם בהשתתפות אמיתית בשמחה של האחר. בימים שבהם מדברים ללא הרף על דור המסכים, נדיבות הגוף היא דבר חשוב, אפילו במבט עמוק בעיניים. גם את החוכמה שלנו אפשר לחלוק בנדיבות. אפשר ללמוד עם אחרים ולייעץ להם. הנקודה העיקרית כאן היא שלא צריך להיות עשירים בעלי ממון כדי לתרום. אם נתבונן סביבנו במבט נכון נמצא אינספור הזדמנויות להיות נדיבים".