גם אברהם אבינו וגם שרה אמנו הולכים לעולמם בפרשת חיי שרה, אחרי חיים מלאי פעילות ועשייה. הרב יואל שפיץ נזכר השבוע במה ששמע בכיתה י' מהרב עדין שטיינזלץ, על ניצול זמן בחיים:
"אחד התלמידים שאל את הרב פעם כיצד הלימודים בתיכון אמורים להכין אותנו לחיים. מייד כשהחבר אמר 'הכנה לחיים', נדלק זיק בעיניו של הרב והוא אמר:
תראה, השאלה שלך בנויה על ההנחה הרווחת, שבית הספר מכין אתכם לחיים. ואני רוצה לשאול אתכם: מתי בדיוק יתחילו אותם 'חיים' שאתם צריכים להתכונן אליהם? התלמידים ענו שאולי אחרי הישיבה, או כשנתחתן, או כשנצא לעבוד. הרב הקשיב ואמר: אם תשבו ותחכו שהחיים יתחילו – לא תגיעו אליהם אף פעם. בכל שלב תגלו שאתם רק רוצים לסיים אותו, ולהתחיל כבר את 'החיים'. מהר מאוד תמצאו את עצמכם עם ילדים, כשאתם מנסים להכין אותם ל'חיים' שלהם, ובגיל שישים תתגעגעו פתאום לגיל שלושים ול'חיים' שהיו לכם אז.
אז כדאי שתפנימו ותבינו שלא כדאי לחכות לחיים שיגיעו. החיים זה עכשיו. כל מה שקורה איתכם – זה החיים. אדם צריך לחיות בכל רגע כאילו הרגע הזה, בין אם הוא קשה, בין אם הוא יפה ובין אם הוא קצת סתמי – הוא-הוא החיים"
והרב יואל מסיים וכותב: "באותו יום, כאילו התקלפה לי איזו שכבה בלב, שדרכה הייתי רגיל לראות את העולם. יצאתי מהכיתה ואמרתי לעצמי: וואלה, זה החיים! ומייד הגיעה גם התובנה: אני מוכרח להחליט מה אני עושה איתם. לא אחר כך, לא מחר, אלא ממש עכשיו".
