אז מהי הברכה "מתיר אסורים", שכולם מצטטים כעת?
זו ברכה שאומרים בכל בוקר. היא חלק מברכות השחר, הברכות שאומרים כשקמים מהשינה.
למה להגיד כל בוקר "מתיר אסורים"? כי מאסר הוא שלילת חירות, הוא מצב שבו לא חיים את החיים במלואם, כפי שהיינו רוצים. בבוקר אנחנו קמים מהשינה שבה היינו כביכול "אסורים", ישנים ופאסיביים, ואנחנו מקבלים מחדש את היכולת לנוע, לזוז, להתנער, להתעורר, להתחבר לעצמנו, לעשות דברים. בכל בוקר אנחנו מבקשים לשחרר את כל מה שאוזק אותנו, שמסבך אותנו, להתיר את כל הפלונטרים, לצאת לחירות.
יש כ-200 אנשים יקרים שעדיין אסורים בעזה, ואנחנו רוצים שייצאו כבר, בריאים ושלמים. גם אנחנו קצת אסורים איתם, חושבים עליהם כל הזמן. יש סביבנו חולים ש"אסורים" במחלקות, פצועים, אנשים שמצפים לפרי בטן, לפרנסה, למציאת החצי השני שלהם בעולם הזה, אנשים שהנפש שלהם אסורה, שמלאים בתסכול ובחרדה, שחווים כל מיני קשיים ואתגרים – הברכה הזו מזכירה לנו בכל בוקר שכולנו קצת אסירים, ושאנחנו רוצים לצאת לחופשי ממה שכולא אותנו, בשמחה ובמהרה.
ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, מתיר אסורים.
