"ממשה עד משה לא קם כמשה" – כך נהוג לומר על משה רבנו, שמוזכר לראשונה בפרשת השבוע, ביציאת מצרים, ועל רבי משה בן מימון, הרמב"ם, שנפטר בדיוק היום לפני 816 שנים.
קשה להגזים בחשיבות של משה רבנו, שהשפיע על התרבות העולמית כולה. קשה להגזים גם בחשיבות של הרמב"ם – פוסק הלכה ופילוסוף, אסטרונום ורופא, מנהיג ומחנך. מה אנחנו הקטנים יכולים ללמוד מהם?
קודם כל, שניהם היו אנשים גדולים שהשקיעו במי שקטן מהם. משה רבנו דאג לזולת, מהכבשה בעדר שלו ועד לאחרון הפועלים המשועבדים במצרים. הפרשנים מסבירים שלא סתם קוראים לו משה: כמו שמשו אותו מן המים, תפקידו למשות אותנו ממצרים לארץ ישראל, למשות אותנו מתוך הבורות והבערות אל חיים של חירות ותורה. גם הרמב"ם השתמש בכישרונו העצום כדי להשפיע: הוא חינך, שלח אגרות לקהילות רחוקות, כתב ספרים פילוסופיים אבל גם ספרים נגישים ביותר, כדי שכולם-כולם יבינו את התורה.
שנית, שניהם ייצגו את היהדות בפני העולם כולו בכבוד, בתבונה, ברגישות. בתקופה שבה מנסים להציג את היהדות כבעיה ולא כפתרון, חשוב לזכור את שתי הדמויות האלה: אנחנו מתחילים לקרוא השבוע בתורת משה, ואנחנו ממשיכים ללמוד את כתביו של מי שנפטר לפני 816 שנים.
ממשה עד משה לא קם כמשה, ובמובן מסוים, שניהם עדיין מושים אותנו.